פנחסוב נ' גורדון גז וחימיקלים בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויי בגין נזקי תובע שנגרמו במסגרת תאונה בעבודה.

התובע יליד 1983, עבד אצל הנתבעת-1 (גורדון גז וחימיקלים בע"מ- להלן: הנתבעת) כנהג לחלוקת בלוני גז. ביום 1.12.08 ארעה התאונה "בעת שניסה לשפץ עגלה בה הוא משתמש במהלך עבודתו להובלת בלוני גז". לטענת התובע, טרם ניסיונו לתקן העגלה בכוחות עצמו ומאחר והעגלה לא היתה תקינה, פנה למנהל העבודה אצל הנתבעת בדרישה לקבלת עגלה חדשה ותקינה ומשלא נענה, פנה למסגר העובד אצל הנתבעת והאחרון בתגובה נתן לו דיסק חשמלי, בעזרתו ניתן לתקן העגלה והורה לו לתקנה בכוחות עצמו. זאת, מבלי שנתן לו כל הדרכה, הסבר או הוראות לעניין השימוש בדיסק החשמלי.

בעת שהשתמש התובע בדיסק, עפו גיצים של אש על מכנסיו, הגיצים הדליקו את המכנסיים והתובע נכווה בירך רגלו השמאלית (להלן "התאונה").

התובע פונה לקבלת טיפול רפואי, אושפז ל-17 יום ואובחן כסובל מכוויה עמוקה בדרגה 2, לאחר מכן נשלח לביתו להמשך טיפול ומעקב, ושהה בחופשת מחלה עד ליום 1.2.09.

בכתב ההגנה, נטען על ידי הנתבעות, כי התובע חרג מסמכותו ומתפקידו אצל הנתבעת, כאשר בניגוד להוראות הממונים הישירים עליו, כי ייקח עגלה אחרת תקינה, בחר על דעת עצמו לפנות למסגרייה ולנסות ולתקן את העגלה הנטענת לבדו. הנתבעות טוענות כי התובע פעל בניגוד מוחלט להוראות שניתנו לו ופגיעתו נגרמה כתוצאה מהסתכנותו מרצון, בחוסר זהירות וחוסר ערנות ובנסיבות אלו דין התביעה נגדן להידחות.

לתובע נקבעה על ידי המל"ל, נכות צמיתה בשיעור של 10% מיום 1.2.09. בהתאם לחוות דעת שהוגשה מטעם התובע על ידי ד"ר שפיר נטען גם כן כי לתובע נגרמו 10% נכות צמיתה לפי סעיף 75 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"). הנתבעת הסכימה לנכות הנטענת ולא הגישה חוות דעת רפואית מטעמה.

הצדדים חלוקים הן בשאלת חבותן של הנתבעות לפצות התובע בגין נזקיו, נוכח הטענה לאשם תורם בשיעור גבוה והן לשאלת נזקיו של התובע ובמיוחד לשאלת ההשלכה התפקודית של הנכות שנקבעה כאמור.

ישיבת הוכחות התקיימה ביום 17.1.12, לישיבה זומנו התובע ומר מקס אייזלמן, עד מטעמו אשר עבד עימו אצל הנתבעת וכן מר משה עבודי מנהל תפעול אצל הנתבעת 1 ומר בוריס יושפה – מסגר הנתבעת, אשר זומנו על ידי הנתבעות. (כל ההפניות הינן לפרוטוקול דיון ההוכחות)

לאחר סיום חקירתו של התובע, הודיע ב"כ התובע כי מר אייזלמן, אשר אינו בשליטתו לא יתייצב לדיון מכיוון שהוא שוהה בחו"ל ועמד על קיומה של ישיבה נוספת לשם חקירתו, עוד טען, כי ניתן להעיד את עדי הנתבעות שהתייצבו לישיבה. ב"כ הנתבעות התנגד לקיומה של ישיבה נוספת ולחילופין להיפוך סדר הבאת העדים. בסופו של דבר, הסכימו הצדדים כי תצהירי העדים יישארו בתיק בית המשפט מבלי שהעדים ייחקרו עליהם. בנסיבות אלו, השמיעו באי כח הצדדים טיעוניהם בעל פה מיד לאחר שמיעת עדותו של התובע.

דיון

בתצהיר עדותו הראשית, טען התובע, כי פנה מספר פעמים למר עבודי, מנהלו הישיר אצל הנתבעת, בבקשה לתקן את העגלה שניתנה לו לשם הובלת בלוני הגז, או לקבל עגלה חדשה, מאחר והעגלה הייתה פגומה. לטענת התובע, מר עבודי אמר לו כי עגלה חדשה תגיע וכי עליו לחכות. התובע הסביר כי היה זקוק לעגלת נשיאת בלוני גז שמשקלם רב מאוד לצורכי עבודתו היומיומית. בחלוף כמה חודשים, כאשר לא רצה להמתין עוד לקבלת עגלה מתאימה, החליט לתקן את אחת מהעגלות שנמצאות במקום (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר התובע). התובע פירט כי בעגלה הלא תקינה הייתה קשת מברזל, להבדיל משרשרת שהייתה קיימת בעגלות התקינות. בעת שנשא את בלוני הגז; הם היו אמורים "לשכב" אחד ליד השני, ומכיוון שהקשת הייתה קטנה מידי, נוצר חוסר יציבות מסוכן (סעיף 6 לתצהיר התובע). לכן טען התובע, פנה למסגר הנתבעת וביקש שיתקן עבורו את העגלה, "יפתח או יקצר את הקשת עליה שוכבים הבלונים". לטענת התובע, המסגר נתן לו דיסק חשמלי, בעזרתו ניתן לחתוך את קשת הברזל והורה לו לתקן את העגלה בכוחות עצמו. לטענתו, הדיסק נמסר לו ללא הדרכה, או הסבר (סעיפים 7 ו-8 לתצהיר התובע).

בחקירתו הנגדית, הודה התובע שמר עבודי הציע לו לקחת עגלה אחרת (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 12). אולם, לטענת התובע, העגלה האחרת לא הייתה מיועדת לעבודה אותה ביצע אלא שימשה למכירה ללקוחות. התובע הודה, כי אינו זוכר את העגלה הספציפית שהציע לו מר עבודי ביום התאונה, אולם, באופן עקרוני העגלות שעבד עימן בשעה שהוביל בלונים במשאית נועדו להובלת בלונים במשקל של עד 200 ק"ג ואילו העגלות שהיו במחסן נועדו להובלת בלוני חמצן במשקל נמוך יותר של בין 5 ל- 40 ק"ג בלבד. הבלונים שנשא התובע במסגרת עבודתו היו לטענתו במשקל כבד יותר בין 80-100 ק"ג (שם, שורות 17-22). עוד הבהיר התובע, כי חוסר התקינות בעגלה שהייתה ברשותו היתה "הקשת" העקומה, ובעת שהונחו שני הבלונים כאשר האחד שוכב על משנהו, הם "רקדו" ועשויים ליפול ולהוות סכנה. התובע הודה, כי ניתן לשאת גם בעגלה, הבלתי תקינה – לשיטתו, בלון גז אחד באלכסון, אולם אז יש להחזיקו כדי שלא יחליק (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 22-24).

התובע התבקש בחקירתו הנגדית להתייחס לגרסת המסגר מר יושפה, העולה בתצהירו ולפיה אמר לו כי הוא עסוק וכי יטפל בעגלה מאוחר יותר. התובע השיב כי הדבר אינו נכון וכי המסגר אמר לו לקחת את הדיסק החשמלי ולבצע התיקון בעצמו (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 1). ב"כ הנתבעת בחקירתו הנגדית שב ואימת התובע עם גרסת המסגר ולפיה אמר לו כי אין לו זמן לטפל בעגלה במועד. תשובת התובע הייתה "לא זוכר מה הוא אמר" (שם, שורה 9). בהמשך, נדרש התובע לפרט האם הלך למסגרייה על דעת עצמו או קיבל הנחייה לעשות כן ותשובתו הייתה "לא זוכר" (שם, עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 14) ובהמשך הוסיף "לא זוכר אם אמרו לי אבל הלכתי" (שם, שורה 19). התובע בחקירתו הנגדית טען כי היה לו נסיון עבודה בעבר עם דיסק חשמלי.

מר מקס אייזלמן, שכאמור לא התייצב לעדות, אולם תצהירו התקבל במסגרת הסכמת הצדדים, הצהיר כי עבד עם התובע, כנהג אצל הנתבעת בין השנים 2007 עד 2009. אייזלמן חזר על הגרסה והטענה כי בעגלות שסופקו לו ולתובע, לא היו שרשראות בטיחות ובלוני הגז לא עמדו על העגלות באופן יציב ובעת שהובילו אותם הייתה סכנה שיפלו. לטענת אייזלמן בעבר ארעו מקרים בהם בלונים התגלגלו ונפלו תוך כדי הובלתם. עוד נטען על ידו כי הוא והתובע פנו למר עבודי בתלונה שעגלות אינן תקינות ומסוכנות אולם נדחו בטענה כי הנושא בטיפול וכי עגלות חדשות תגענה. עוד הצהיר אייזלמן כי עד לעזיבתו את הנתבעת בשנת 2009 עבד עם עגלות ישנות ומסוכנות. בחקירתו הנגדית, הודה התובע כי אייזלמן פוטר מהנתבעת בקשר עם חשדות שהועלו נגדו.

מטעם הנתבעות כאמור, הוגש תצהירו של מר משה עבודי, מנהלו הישיר של התובע ותצהירו של מר בוריס יושפה, מסגר הנתבעת. השניים לא נחקרו על תצהיריהם, הגם שהתייצבו לדיון, זאת בהתאם להסכמת הצדדים כפי שפורטה לעיל. עבודי בתצהירו טען, שזכור לו כי ביום האירוע התובע פנה אליו "לראשונה" בטענה כי העגלה אינה תקינה. בתגובה טען עבודי כי הפנה את התובע לקחת "עגלה חדשה המיועדת להובלת בלון גז אחד" (ההדגשות במקור) (סעיף 2 לתצהיר עבודי). עוד הצהיר עבודי, כי בניגוד להנחיותיו, פנה התובע על דעת עצמו ובלי אישור למסגרייה ולקח דיסק ידני והחל לעבוד עימו כדי לבצע שינויים בעגלה. עוד, פרט עבודי בתצהירו כי עם קבלתו של התובע לעבודה נמסרו לו הוראות והנחיות בטיחות, כן הובהר לתובע כי חל איסור מוחלט להיכנס לשטח המסגרייה ולהשתמש בציוד הנמצא בה. עוד הוסיף עבודי כי במסגרייה ציוד מגן הכולל בין היתר סינר נגד גיצים המצוי בארון פתוח ונגיש.

יושפה, טען בתצהירו כי יום האירוע זכור גם לו, לטענתו, התובע הגיע למסגרייה וביקש ממנו לחתוך חלק מהעגלה באמצעות דיסק. לדבריו, אמר לתובע כי הינו עסוק, וכי אין באפשרותו לבצע באותו מועד את העבודה, והציע לו להשאיר העגלה כדי שיבצע את העבודה מאוחר יותר. לטענת יושפה, המשיך בעבודתו, ורק ששמע את צעקות התובע, הבין כי התובע לא שמע בקולו, לקח הדיסק בעצמו והחל לחתוך את העגלה בניגוד להנחייתו. יושפה הצהיר, כי רק הוא מוסמך לעבוד עם ציוד המסגרייה וכי הדבר היה ידוע לתובע.

במסגרת הבקשה לצירוף תצהירו של יושפה וזימונו לעדות, ביקשה הנתבעת לצרף לתיק ביהמ"ש אסופת מסמכים. לתיק הוגשו חשבוניות ללא כל אזכור או הסבר בתצהירי הנתבעות. בסיכומיו עתר ב"כ הנתבעות לראות בחשבוניות אסמכתא והוכחה לטענת הנתבעות ולפיה נרכשו עגלות חדשות להובלת בלונים בסמוך למועד האירוע. זאת כעדות "הזמה" לעולה מתצהירו של מר אייזלמן, ומגרסת התובע לפיה פנו מספר פעמים בעבר למר עבודי ולטענה כי העגלות חדשות לא הגיעו במהלך שנת 2009. ב"כ התובע טען מנגד כי ללא הסבר מטעם המצהירים אין ליתן משקל לחשבוניות שצורפו כאמור.

הכרעה

אחריותו של המעביד